שתילת דשא – הדרכים השונות, המחיר ומדריך לשתילה וטיפול

אין ספק שדשא הוא אחד האלמנטים הכי מזוהים ונחשקים בכל גינה או חצר ביתית. משהו במרבד הירוק, הרך והמזמין הזה פשוט זועק "קיץ", "מנוחה". הוא כאילו מהווה הזמנה לצאת החוצה, לשחק, לשכב על הגב ולהביט בעננים או לערוך על פניו פיקניק משפחתי מהנה. אבל מעבר להיבט האסתטי והנופשי, לדשא יש גם חשיבות אקולוגית מכרעת. הוא תורם לייצור החמצן, מונע סחף קרקע ושומר על לחות האדמה, מווסת את הטמפרטורה ומשמש בית גידול למגוון בעלי חיים זעירים.

אז איך בעצם הופכים את החלום על מדשאה פורחת למציאות? מסתבר שזה לא כזה מסובך כמו שנדמה, וכמעט כל אחד יכול, עם ההכנה והידע הנכון, להקים משטח דשא מרהיב ביופיו. השאלות העיקריות שצצות הן מה הן שיטות השתילה האפשריות, מה העלויות הכרוכות בתהליך, ואיך מתחזקים את הדשא לאורך זמן.

אז איך שותלים דשא? השיטות העיקריות

הצעד הראשון והחשוב ביותר בפרויקט שתילת הדשא הוא לבחור את השיטה המתאימה לכם. בעולם הגינון המודרני קיימות שלוש גישות עיקריות להנחת דשא, כשלכל אחת יתרונות וחסרונות:

הנחת מרבדי דשא מוכנים 

זוהי כנראה הדרך הקלה, המהירה והנפוצה ביותר ליצירת מדשאה. בשיטה זו רוכשים מרבדי דשא מוכנים מראש, כשהם גדלו והתפתחו על גבי רשת ייעודית במשתלות מיוחדות. המרבדים האלה מונחים כמו "שטיח" רציף על פני השטח המיועד, ויוצרים כיסוי מיידי ואחיד.

היתרונות: תוצאה מהירה ומרשימה תוך שעות ספורות, מינימום מאמץ נדרש (רק הכנת השטח), אפשר לדרוך על הדשא ולהשתמש בו כמעט מייד, הצלחה מובטחת יחסית.

החסרונות: עלות גבוהה יותר, תלות באיכות וטריות המרבדים, דורש תיאום קפדני של העברת המרבדים ושתילתם, קושי בהתאמה למדרונות או לשטחים מורכבים.

זריעת זרעי דשא

בשיטה זו זורעים ידנית את זרעי הדשא ישירות על האדמה, ומטפחים אותם מראשית נביטתם. זוהי למעשה הדרך הטבעית והמסורתית להקמת מדשאה, שדורשת אומנם תהליך ממושך יותר אבל מאפשרת יותר חופש ויצירתיות.

היתרונות: עלות נמוכה מאוד, גמישות רבה בתזמון ובשיטת הפיזור, מגוון עצום של זני דשא לבחירה, מתאים לכל צורת שטח, חוויה מלאה של תהליך "מאפס".

החסרונות: נדרשת סבלנות – יכול לקחת מספר שבועות עד כיסוי מלא, עבודת הכנת הקרקע מאומצת יותר, דורש יותר השקיה וטיפול בהתחלה, הצלחה תלויה בגורמים משתנים (מזג אוויר, ציפורים וכו').

שתילת מרבדי דשא טבעי

זוהי שיטת ביניים בין שתי הקודמות, שצוברת פופולריות בשנים האחרונות. העיקרון כאן הוא לקצור "טלאים" של דשא טבעי בוגר מאזור אחר בגינה או בסביבה הקרובה, ולהעתיק אותם לשטח המיועד. כך מקבלים דשא מפותח ומוכח, אבל ללא התלות המסחרית.

היתרונות: חיסכון בעלויות רכישה, שימוש בחומר גלם מקומי ומותאם, אפשרות ל"מיחזור" של דשא עודף, תוצאה טבעית ואורגנית יותר.

החסרונות: תהליך מתיש של איסוף וחיתוך המרבדים, דורש תכנון וסנכרון מדויקים, אי-ודאות לגבי קליטת הדשא, לא מתאים לשטחים נרחבים, עלול לפגוע בשטח הדשא המקורי.

אז מה הכי מתאים לכם?

תלוי כמובן בתנאי השטח הספציפיים שלכם, בתקציב, בכמות הזמן והמאמץ שאתם מוכנים להשקיע ובסגנון הגינון שאתם אוהבים. אם חשוב לכם מראה מקצועי ומהיר – לכו על מרבדים מוכנים. אם מוכנים לגלות סבלנות ורוצים לחסוך בעלויות – זריעה תהיה אופציה טובה. ואם יש לכם גישה למקור דשא קיים ואתם אוהבים אתגרים – אולי כדאי לנסות הטלאה טבעית.

בכל מקרה, הקפידו לרכוש את חומרי הגלם ממקור אמין, להכין את השטח כראוי, ולהשקות ולתחזק את הדשא הצעיר בקפידה בשלבים הראשונים.

כמה עולה שתילת דשא?

השאלה הבאה שבוודאי מעסיקה רבים היא – כמה כסף ידרוש מאיתנו פרויקט שתילת דשא? האם מדובר בהשקעה שתחזיר את עצמה או בהוצאה מיותרת? ובכן, כמו תמיד, גם כאן אין תשובה אחת. העלות תלויה בגודל השטח, בסוג הדשא ובשיטת ההתקנה, אבל ננסה לתת כמה סדרי גודל.

עלות מרבדי דשא מוכנים – זוהי בדרך כלל האופציה הכי יקרה מבין השלוש. מחיר רכישה ממוצע למרבד באיכות טובה נע בין 20 ל-50 ₪ למ"ר (תלוי בזן ובכמות). בהנחה שאנחנו מדברים על דשא לשטח של כ-100 מ"ר, זה אומר הוצאה התחלתית של 2,000-5,000 ₪ רק על חומר הגלם. לזה יש להוסיף את עלות ההובלה וההנחה (בין 500 ל-1,500 ₪ בממוצע), וכמובן את עבודת הכנת השטח (יישור, דישון, גידור) שיכולה להגיע גם ל-2,000 ₪ ומעלה אם נעזרים בקבלן. סה"כ מדובר בטווח של 4,500-8,500 ₪.

עלות זרעי דשא – כפי שציינו, זו השיטה הזולה ביותר מבחינת עלויות ישירות. מחיר שקית זרעים של 1 ק"ג (שמכסה בערך 50-100 מ"ר) נע בין 30 ל-100 ₪, תלוי בזן ובאיכות. כלומר, אם נזרע בעצמנו שטח של 100 מ"ר, ההשקעה הראשונית תהיה רק 60-200 ₪. כמובן שיש להוסיף עלויות של דשנים, חומרי הדברה מונעת ואולי כלי עבודה בסיסיים, אבל עדיין מדובר בסדר גודל של מאות בודדות של שקלים.

עלות מרבדי דשא טבעיים – מאחר שכאן החומר בדרך כלל לא נרכש אלא נאסף עצמאית, העלויות הכספיות של השיטה הזו נמוכות מאוד. עדיין, יש להביא בחשבון את הציוד הנדרש כמו את, את עלות ההובלה (אם המרבדים לא בקרבת מקום) ואת ערך הזמן שלנו עצמנו. הערכה גסה תהיה כמה מאות שקלים לכל היותר לכלים מתאימים, ועוד 2-3 ימי עבודה (או יותר) של השקעה פיזית מצידנו.

מלבד העלויות הישירות, חשוב גם לחשוב על ההוצאות והמחויבויות לטווח הארוך. דשא הוא אלמנט חי ודינמי, שדורש טיפול ותשומת לב מתמידים. תצטרכו להיערך להשקיות סדירות (בין 5 ל-10 ליטר לכל מ"ר ליום), לדישונים עונתיים, לריסוסי הדברה, וכמובן לכיסוח שבועי בעונות הפעילות. חישוב גס של צריכת המים לבדה עשוי להגיע ל-300 עד 3,000 ₪ לשנה, תלוי בגודל המדשאה. הוסיפו לזה עוד כמה מאות שקלים לדשנים וחומרי הדברה, ואולי כמה אלפים טובים למכסחת דשא חשמלית או ידנית.

כפי שאתם מבינים, הבחירה לשתול דשא אינה רק עניין של אסתטיקה. היא כרוכה בהשקעה משמעותית – גם של כסף, גם של זמן וגם של מחויבות ארוכת טווח. יחד עם זאת, לדשא מוצלח יש גם יתרונות מוחשיים רבים – הוא מעלה את ערך הנכס, מוסיף נופך ירוק מרגיע לחצר, ומאפשר לנו ולמשפחה שלנו ליהנות מחוויית חוץ כיפית ובריאה. זה כבר עניין של סדרי עדיפויות והעדפה אישית – אבל בהחלט כדאי להיות מודעים למשמעויות הכלכליות ולשקלל אותן בהחלטה.

מתי הזמן האידיאלי לשתילת דשא?

עכשיו כשהבהרנו את נושא העלות, בואו נחשוב על התזמון הנכון. האם יש זמן אופטימלי במהלך השנה לשתול דשא? מתי הסיכויים הכי גבוהים שהתהליך יצליח? ובכן, ברוב סוגי האקלים הישראליים, יש שתי עונות שנחשבות אידיאליות לשתילה:

אביב (מרץ עד אמצע מאי) – העונה המומלצת ביותר. הטמפרטורות בדרך כלל נעימות, לא חמות או קרות מדי, והשמש עדיין לא קופחת בעוצמתה. כמות המשקעים גם מתחילה לעלות בהדרגה, מה שמאפשר לדשא הצעיר לקבל די לחות מהקרקע. האדמה בדרך כלל עדיין מחוממת ורכה אחרי החורף, והיא תנאי מצוין לנביטה.

סתיו (ספטמבר עד נובמבר) – אם פספסתם את האביב, גם תחילת הסתיו היא זמן טוב. שוב, הטמפרטורות והלחות בקרקע בשלב הזה די נוחות לנביטה, ועדיין יש מספיק שעות אור ביום כדי לעודד את צמיחת העלווה. הבונוס הוא שהדשא יהיה כבר די מבוסס ומפותח לקראת האביב הבא.

לעומת זאת, החודשים שפחות מתאימים הם:

קיץ (יוני עד אוגוסט) – החום העז והקרינה החזקה עלולים לשרוף ולייבש את הנבטים הרכים, והקרקע תהיה די יבשה וקשה. אמנם אפשר עדיין לנסות לשתול, אבל זה ידרוש יותר מאמץ והשקיה מסיבית.

חורף (דצמבר עד פברואר) – הטמפרטורות הנמוכות והקרקע הקפואה או הבוצית מקשים מאוד על נביטה ועל פעילות השורשים. סביר להניח שהזרעים או המרבדים פשוט ירקבו או יתפוררו ברובם.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ואפשר בהחלט גם לשתול דשא בתקופות הפחות אופטימליות. זה פשוט ידרוש קצת יותר תשומת לב ועבודה מצידכם, ויהיה תלוי יותר בתנאי מזג האוויר המקומיים באותה שנה. אבל אם אתם רוצים להגדיל את הסיכויים לקליטה מהירה ומוצלחת, עדיף לכוון לעונות המעבר – אביב או סתיו.

טיפול ותחזוקה שוטפים של המדשאה

נניח שהשקעתם, זרעתם, השקיתם – ויש לכם סוף סוף את מרבד הדשא הירוק והיפהפה שתמיד רציתם. מזל טוב! אבל כמו שכל הורה יודע, העבודה האמיתית רק מתחילה. על מנת לשמור על הצפיפות והמראה המרשים של הדשא לאורך זמן, צריך לתת לו תשומת לב ואהבה קבועים. הנה כמה כללי אצבע חשובים:

1. השקיה קבועה – כמו שציינו, דשא צריך בממוצע כ-5-10 ליטר מים לכל מ"ר, בכל יום. הכי נוח לחבר טפטפות או ממטירים אוטומטיים למערכת ההשקיה, ולווסת אותם בהתאם לצרכים. השקו עמוק ולא תכוף מדי, רצוי בבוקר או בערב ולא בשעות השיא.

2. דישון תקופתי – כדי לשמור על צבע ירוק עז ועל צימוח אופטימלי, מומלץ לדשן את הדשא בערך 4 פעמים בשנה (בכל עונה פעם אחת), עם דשנים איכותיים עשירים בחנקן, זרחן ואשלגן. יש להיזהר מדישון יתר שיכול לשרוף את העלים.

3. כיסוח שבועי – בעונות הפעילות (אביב וקיץ), צריך לכסח את הדשא בקביעות, פעם בשבוע לערך, על מנת לעודד צימוח צפוף ולשלוט בגובה. כוונו את להבי המכסחת לגובה הרצוי (בערך 3-5 ס"מ), ונסו לא לחתוך יותר מ-30% מגובה העלים בכל פעם.

4. הדברת מזיקים ועשבים – גם המדשאה היפה ביותר לא חסינה לחלוטין מפני פולשים לא קרואים כמו חרקים מזיקים, פטריות ועשבייה טפילית. בדקו מדי פעם שאין סימנים של נגיעות, והשתמשו בחומרי הדברה מתאימים על פי הצורך ובזהירות רבה.

5. אוורור על ידי ניקוב – מדי פעם (פעמיים בשנה בערך), מומלץ להשתמש במכשיר ייעודי כדי לנקב חורים בפני השטח של המדשאה. זה מאפשר לאוויר ולמים לחדור טוב יותר לקרקע ולשורשים, ומונע הידוק יתר של האדמה.

6. גיזום שוליים – אחת לשבועיים בערך כדאי לעבור לאורך גבולות המדשאה עם חרמש חשמלי/מיוחד וליישר את השוליים לקו אסתטי וישר. זה ישמור על מראה מוקפד ונקי, ויגביל את ההתפשטות לאזורים לא רצויים.

זכרו שמדשאה מטופחת ובריאה היא לא רק עניין של יופי, אלא גם של בריאות הצמחים ושל יכולת התחדשות לאורך זמן. ככל שתשקיעו בה יותר, ותשמרו על תחזוקה שגרתית וסדירה – היא תגמול אתכם בהופעה עוצרת נשימה, במגע רך ונעים ובאיכות סביבת חיים משופרת.

טיפים נוספים לשתילת דשא

לקראת סיום, רצינו לשתף אתכם בכמה טיפים חשובים שיכולים לעשות את ההבדל בין דשא שמצליח לבין כזה שנכשל.

1. בדיקת הקרקע – לפני השתילה, שלחו דגימה של האדמה שלכם למעבדה לבדיקת איכות. זה יגלה לכם האם יש חוסרים בחומרי הזנה חיוניים או בעיות של חומציות, ויאפשר לכם לתקן אותן מראש.

2. הכנה נכונה של השטח – קחו את הזמן להכין היטב את הקרקע לפני שמתחילים. הקפידו לנקות את כל העשבים, הסלעים והפסולת, לחרוש ולאוורר היטב את האדמה, לעצב שיפועים מתאימים לצורכי ניקוז, וליישר את פני השטח בעזרת מגרפה.

3. בחירה מושכלת של הזן – לכל אזור בארץ ולכל סוג קרקע מתאימים זני דשא שונים. קחו בחשבון את מידת קרינת השמש הישירה, כמות המשקעים ורמת הדריכה הצפויה, והתייעצו עם אנשי מקצוע כדי לבחור את המין המתאים.

4. פיזור גם של קומפוסט וחומרי יסוד – הוסיפו שכבה של 3-5 ס"מ של קומפוסט לפני או אחרי הנחת המרבדים/פיזור הזרעים. זה יספק הזנה חיונית לצמחים הצעירים. כדאי גם לפזר חומרי דישון מורכבים כמו כבול, ורמיקוליט או פרלייט.

5. שימוש בזבל אורגני – דשא מתפתח ממש טוב על אדמה עשירה באורגניקה. לפני השתילה, שקלו לערבב קצת זבל בקר או סוסים טרי ואיכותי בקרקע, כדי לספק הזנה טבעית וטובה עבור הנבטים.

6. תיחום עם גדרות רכות – הקיפו את שטח המדשאה במעין גדר זמנית מפלסטיק או מרשת כדי להגן על הדשא הצעיר מפני ציפורים, מכרסמים ומזיקים אחרים. הסירו את הגדר רק כשהדשא התייצב והתבסס.

7. הידוק המרבדים – אם אתם משתמשים במרבדים מוכנים, חשוב מאוד להצמיד אותם היטב לקרקע על ידי הידוק רציף, בדגש על החיבורים והתפרים ביניהם. אפשר להשתמש במעגילה ידנית לשם כך. השורשים צריכים ממש "לחבק" את האדמה מתחת.

8. סבלנות ועקביות – יותר מכל דבר אחר, דשא צריך זמן, מחויבות ומשמעת כדי להצליח. אל תצפו שדשא בריא ועבה יקרה בין לילה. הקפידו על טיפול ותחזוקה קבועים ועקביים, אל תזניחו את המדשאה לתקופות ארוכות, והתאזרו בסבלנות – זה ישתלם.